טיפים וכיוונונים לקטמרן – הגדרת מונחים

המערך הקבוע כולל את התורן ואת היתרים (“וונטות”) שאינם ניתנים להתאמה תוך כדי שיט. כל החבלים והכבלים שניתן להתאימם תוך כדי שיט, כלולים במערך הנע.

מונח חשוב אחד הוא זווית ההפלגה: במעלה הרוח, ברוח צד, בגבית או במלאה.

 

שיט במעלה הרוח הוא שיט בזווית של כ-45 מעלות לרוח. שיט ברוח צד הוא שיט בזווית של 90 מעלות לערך לרוח. המונח “במורד הרוח” מתייחס לכל הזוויות הקהות לרוח (מעל ל-90 מעלות). קטמרן שט לעתים רחוקות הישר במורד הרוח (במלאה), שכן זאת זווית השיט האיטית ביותר. הקטמרן מתקדם מהר יותר במורד הרוח, בהפלגה ברוח גבית (כ-135 מעלות לרוח), תוך ביצוע מהפכים. חרבות ציריות (centerboard) וחרבות נתקעות (daggerboard) דומות מאוד זו לזו בתפקודן. ההבדל ביניהן הוא שחרבות ציריות מוכנסות אל תוך גוף הסירה (ה”בידון”) בסיבוב על ציר, וחרבות נתקעות מועלות אנכית דרך הבידון. קל יותר לכוונן חרבות ציריות, אבל הן יקרות יותר. חרבות נתקעות יעילות יותר, בדרך כלל.

 

 

גורמי מים, משקל, ורוח
רוח, משקל ומים הם הגורמים המשפיעים על צורת המפרשים ומיקומם. הרוח מספקת את הכוח. תנאי המשקל והמים יוצרים התנגדות. בבואך לכוון את המפרש, יש להעריך כל גורם בנפרד וגם את היחסים ההדדיים ביניהם. ביצועי הקטמרן שלך מושפעים כל העת מהשינויים בתנאי הרוח, המשקל והמים.

 

רוח תלוי במהירות הרוח. ברוחות קלות, גורם זה חשוב פחות מאשר שאר הגורמים. חשיבותו עולה ככל שמתחזקת הרוח, וברוחות חזקות הוא נהיה לגורם הדומיננטי. על המפרשים להיות מלאים יותר ברוח קלה, ומשוטחים, עם “בטן” לפנים, ככל שעולה מהירות הרוח.

 

 

גורם המשקל הוא המשקל הכולל של הצוות – ההגאי ואיש הצוות. צוותים כבדים זקוקים למפרשים מלאים יותר, וצוותים קלים, למפרשים שטוחים יותר, עם “בטן” המועברת קדימה. מפרשים מלאים מייצרים כוח הטיה חזק יותר וגם כוח דחף גדול יותר.משקלו הגבוה של צוות כבד מאפשר להתגבר על כוח ההטיה החזק ולנצל טוב יותר את כוח הדחף. מפרשים שטוחים מפתחים פחות הטיה ופחות דחף. בשביל צוות קל יחסית, שלא מצליח לאזן מפרש מלא, עדיף מפרש שטוח. לצוותים כבדים יש יתרון ברוחות חזקות, ולצוותים קלים, ברוחות קלות.

 

 

גורם המים מגדיר את מצב פני המים ואת מידת חיספוסם – שטוחים וחלקים, עם גלים קצרים (chop) או עם גלי גיבוע (swell).
במים מחוספסים יותר מגדילים את “בטן” המפרש, כדי לספק יותר דחף למעבר דרך הגלים. יעילותם של המפרשים עולה ככל שהמים רגועים יותר. תנועת הקטמרן יציבה יותר; האוויר זורם בצורה יציבה יותר על פני המפרשים, ופחות אוויר בורח מהם.

 

לגורם הרוח השפעה רבה יותר משל הגורמים האחרים, והוא גדל בצורה הנדסית ככל שעולה מהירות הרוח. כך למשל, במהירות של מעל ל-25 קשר, אין חשיבות למצב המים או למשקל הצוות – על המפרשים להיות שטוחים לגמרי.

 

היגוי
הלחץ על ההגה הוא תוצאה של כל הכוחות הפועלים על הקטמרן; על פי רוב הוא מורגש בשעת דחיפת ידית ההגה או משיכתה. אם הידית נמשכת אל מתחת לרוח והקטמרן מנסה לעלות לרוח, יש לקטמרן היגוי לעליה (weather helm). אם הידית מושכת אל תוך הרוח והקטמרן מנסה לרדת מהרוח, יש לקטמרן היגוי לירידה (lee helm). ההבדל במיקום מרכז המאמץ (CECenter of Effort -) ומרכז ההתנגדות הצדית (CLRCenter of Lateral Resistance -) הוא היוצר את הלחץ על ההגה.

• כדי למצוא את ה-CE, יש למצוא קודם כל את ה-CE של החלוץ ושל הראשי בנפרד. לאחר מכן צריך למצוא נקודה בין המפרשים היחסית להבדל בגודלם, או בכוח המופעל עליהם. אם הראשי כפול בשטחו מהחלוץ,פועל עליו כוח שעוצמתו כפולה, וה-CE, אם כן, יימצא בשליש מהדרך, פחות או יותר, בין CE החלוץ וCE הראשי – ויותר קרוב ל-CE של הראשי.

 

• שיטת מציאת מיקום הCLR-דומה. ה-CLR הוא מרכז סך ההתנגדות הצדית הנוצרת על ידי הגוף, החרבות וההגאים. הזזת החרבות או ההגאים קדימה או אחורה תשנה את מיקום ה-CLR. אם ה-CE מאחורי ה-CLR, יש לקטמרן היגוי לעליה (הקטמרן נוטה לעלות לרוח; ההגאי צריך לדחוף את ההגה כדי שהסירה תרד לקורס הנכון). אם הוא לפני ה-CLR, יש היגוי לירידה (הסירה נוטה לרדת מהרוח; ההגאי צריך למשוך הגה כדי להעלות את הקטמרן בחזרה לקורס). אפשר לשנות את הלחץ על ההגה על ידי שינוי מיקום התורן או נטייתו. הטיית התורן קדימה תגביר את הלחץ לירידה. הטיה לאחור תגדיל את הלחץ לעליה. באורח דומה, שינוי בנטיית ההגאים ישפיע על הלחץ על ההגה. הטיית ההגאים לפנים תגביר את הלחץ לירידה, והטייתם לאחור תגביר את הלחץ לעליה.

 

טלטלים ומראה רוח מדומה
טלטלים הם סרטי בד (או חוטי צמר) קלים מאוד, המחברים לשני צדי המפרש כדי להראות את זרימת האוויר על פניו. הטלטלים שימושיים מאוד למציאת צורת המפרש האופטימלית יחסית לזווית השיט. אם, למשל, אתה מתחיל לחדד יותר מדי אל תוך הרוח, הטלטלים שמעל לרוח יתחילו להתנפנף לפני המפרש עצמו.

 

 

ככלל, אם המפרשים מכוונים כראוי, כל הטלטלים צריכים לזרום אופקית. לביצועים אופטימליים, עדיף כי הטלטלים שמעל לרוח יתנפנפו מעט. אם הטלטלים שמתחת לרוח מתנפנפים, המפרש מתוח מדי ועלול להזדקר. הזדקרות או מתיחת יתר של המיתר יפריעו לזרימה החלקה עלפני צד המפרש שמתחת לרוח, תחליש את עוצמת המפרש ותאט את הקטמרן באורח ניכר.

 

בקריאת הטלטלים, יש שלושה כללים:

 

דאג שהטלטלים יזרמו אופקית
כוון, על ידי המיתר, את המפרש בכיוון הטלטלים המתנפנפים והרחק מהטלטלים הזורמים. למשל, אם הטלטלים שמעל הרוח מתנפנפים, מתח מיתר. אם הטלטלים שמתחת לרוח מתנפנפים, שחרר מיתר.
כוון את ההגה הרחק מהטלטלים המתנפנפים ובכיוון הטלטלים שזרימתם חלקה. למשל, בשיט במעלה הרוח, רד מהרוח אם הטלטלים שמעל הרוח מתנפנפים. אם הטלטל שמתחת לרוח מתנפנף, עלה לרוח. להלן דרך יעילה לשיט במעלה הרוח: מתח היטב את מיתרי החלוץ והראשי. אחר כך שמור על הקורס במעלה הרוח עלי ידי נהיגה ביחד עם חילופי הרוח, כך שהטלטלים תמיד יזרמו אופקית.
לא צריך לחבר טלטלים על פני כל המפרש. עדיף למקם אותם באזורי מפתח במפרש. המיקומים החשובים ביותר הם: בראשי, החלק העליון של השפה האחורית, ובחלוץ, החלק התחתון של השפה הקדמית (המובילה), כ-45 ס”מ לאחור.

הרוח המדומה היא הרוח הנוצרת על ידי הרוח האמיתית ותנועתו קדימה של הקטמרן. מציין הרוח המדומה תמיד מצביע על הרוח המדומה. חוטי צמר או פיסות סרט מגנטי המחוברות ליתרים הצדדיים יכולים אף הם לשמש כמציין כיוון רוח. את השפה הקדמית של החלוץ ושל הראשי מכוונים מתחילה, על ידי המיתרים, במקביל למציין כיון הרוח המדומה; אחר כך משנים את הכיוון על פי הטלטלים.

 

 

מערך קבוע
המערך הקבוע כולל את היתרים (וונטות), התורן וכל חלק אחר של הקטמרן שלא ניתן לכיוונון בעת הפלגה. בהמשך, מפורטות מספר הצעות כלליות לכוונון, שישפרו את ביצועי הקטמרן.