פלדת אל – חלד (Stainless sreel) הוא כינוי לקבוצת סוגי פלדה המכילים מעל 50% ברזל ולפחות 10% כרום. הכרום מעכב החלדה של הפלדה והגדלת האחוז של הכרום מגדילה את העמידות של החומר כנגד וקרוזיה. ניתן להוסיף כרום עד כ-30% מסה”כ החומר וכן תוספות שונות אחרות המשנות את התכונות של התרכובת.
מאמר זה אינו מטפל ביתרים מחומרים אחרים (בין חדישים ובין ישנים) כמו חבלים מורכבים או ברזל המשנות את התכונות של התרכובת.
מאמר זה אינו מטפל ביתרים מחומרים אחרים (בין חדישים ובין ישנים) כמו חבלים מרוכבים או ברזל מגולוון.

סוגים מקובלים בשימוש ימי- 302, 304 (8-18), 316

מיון הפלדות השונות לקבוצות נעשה ע”פ המבנה הגבישי של החומר, התלוי בתוספות ובתהליך העיבוד.

הוספת ניקל לתערובת (שכאמור כבר יש בה בעיקר ברזל וכמות מסויימת של כרום) היא בסיס לסדרת פלדות המסומנת בקידומת 300. בנוסף לכרום והניקל יהיו בה כמויות קטנות (שברי אחוז או אחוזים בודדים) של חומרים נוספים כמו פחמן, מנגן, זרחן ועוד.
זו פלדה המכונה Austenitic, המאופיינת במגנטיות נמוכה או אפסית ומשמשת בהרחבה בתעשיית ציוד ימי.

304 & 302

הפלדות הבסיסיות לייצור אביזרים ימיים בעלות כושר עמידות טוב נגד איכול (קורוזיה) של חלודה וחומות בכלל. היא מכילה כבסיס כ- 18% כרום – 8% ניקל ולכן גם מכונה לעיתים פלדת 8-18. נמצא בים מגוון מוצרים מסוגי פלדה אלו: יתרים (וונטות), אבזרי סיפון, ברגים ואומים, צירי מדחפים ועוד.
כיום עיקר אביזרים אלו יהיו מיוצרים ספציפית מפלדת 304 הדומה במבנה הבסיסי לפלדת 302 אך יש בה פחות פחמן (עד 0.08% בפלדת 304 לעומת עד 0.15% בפלדת 302).
לפעמים ניתקל גם בסימון 304L המתייחס לפלדת 304 דלת פחמן עוד יותר.

לא כל פלדה מסדרת 300 מתאימה לשימוש ימי ובמיוחד יש לשים לב לפלדה 303 המכילה יחסית הרבה גופרית ומתאכלת בקלות בסביבה ימית.

316

מאותה סדרה 300 אך הוספו לתערובת 2-3% מוליבדן (Molybdenum) ומעט יותר ניקל מפלדות 302/304.
פלדה זו בעלת עמידות גבוהה יותר נגד ריכול מאשר פלדות 302/304 ובמיוחד עמידה נגד חומרים מאכלים המצויים במי ים.
אי לכך פלדת 316 היא החומר המקובל לייצור היתרים כיום.

יחד עם זאת, פלדת 316 חזקה פחות מפלדות 302 / 304 ! החוזק היחסי יהיה כ- 85% בלבד.
כם גאן קיימת פלדה עם כמות פחמן מופחתת – 316L והיא נוחה יותר לריתוך מ – 316 רגילה.

סיכום פשוט / פשטני של ההסבר המסובך:

פלדה 316 יותר עמידה לקורוזיה ימית מפלדה 304
פלדה 304 יותר חזקה מפלדה 316
פלדה 316 המתאימה ביותר לייצור יתרים (וונטות).
פלדה 304 מתאימה לייצור אביזרים / ברגים. פינים.

סוגי פלדה מיוחדים לייצור וונטות – ניטרוניק (Nitronic)

פלדת ניטרוניק 50 המכונה גם 22-15-5 או Super Sstainless Steel, מכילה 22% כרום, 15% ניקל ו-5% מנגן. היא חזקה בערך כפול מפלדת 316 ונמצא אותה למשל ביתרי מוט (Rod rigging) של חברת נווטק (Navtec).

כמובן שאיכות החומר משתקפת היטב במחירו הגבוה.

פסיבציה (Passivation)

להגדלת עמידות הפלדה נגד קורוזיה, מעבירים את החומר בתהליכי הייצור בתהליך פסיבציה הגורם לכרום שבתוך התערובת ליצור שכבת חמצון על פני הפלדה. שכבה זו מקטינה את הנטיה לאיכול ופגיעה שבשכבה זו מביאה כמובן עליה בסיכון של איכול החומר.

שכבת הפסיבציה יכולה להפגע בדרכים שונות: קורוזיה גלוונית (איכול עקב הולכת חשמל בין חומרים בעלי פוטנציאל חשמלי שונה), שריטות וסדקים מיקרוסקופיים הנובעים ממאמץ. פרודות מים החודרות לסדקים ושריטות אלו יפגעו בפלדה שאמנם קרויה פלדת אל – חלד אך אינה עמידה לקורוזיה במאה אחוז. שימו לב שבאנגלית הכינוי הוא Stain free stainless !

נזקי מאמץ

קורוזיית מאמץ היא האויב הגדול ביותר של מערכת יתרים (וונטות) ובמיוחד של יתרי מוט. המאמצים הנובעים מתנועת כלי השייט בים מאמצים את הכבל או המוט בכל פעם שהיאכטה עולה ויורדת מגל.
עיקר המאמץ פועל ליד חיבור הוונטה / מוט לאביזר קצה ועם הזמן אזורים אלו מועדים לבסדק. תחילה סדקים מיקרוסקופיים שאינם נראים לעין בלתי מזויינת ולאחר מכן שבר קטסטרופלי היכול לגרור נפילת מערך.
כמו כן, האביזרים התחתונים, למשל בקבוקי מתיחה, אוספים מים לתוכם ויוצרים קורוזיה על חלקי הוונטה שאינם גלויים.

עצה: לא מומלץ לאטוןם את אזור הכניסה של הכבל לאביזר במטרה של מניעת כניסת מים. האטימה מונעת גם כניסת חמצן למקום וקצב האיכול לא יורד אלא גדל.

קביעת עובי הכבלים

כאמור, עדיף להכין את המערך מפלדה 316 העמידה יותר מפלדה 304/302 בתנאי מים מלוחים ובמיוחד באזורים חמים בהם האיכול על ידי מי ים מתגבר.

אם שוקלים החלפת מערך קיים שיוצר מפלדות 304 או 302 במערך חדש המיוצר מפלדה 316 אפשר לשקול עליית מידה בקוטר הכבל לפיצוי על הירידה בחוזק החומר.
יחד עם זאת, השיקול צריך לקחת בחשבון גם עליה משמעותית במחיר, לאוו דווקא של הכבל גופו אלא של האביזרים הנלווים (בקבוקי מתיחה, פינים, אבזרי סיפון שאף הם צריכים לגדול בהתאם).

בדרך כלל, יצרן כלי השייט גם ימליץ על עובי הכבלים המתאימים. קחו בחשבון ששינוי הנראה קטן בעובי הכבל גורר שינוי משמעותי בשטח החתך ולכן גם במשקל. לדוגמא: עליית עובי מ-11 מ”מ ל- 12 מ”מ גוררת עליה של כ- 20% במשקל הכבל.

הכבלים המקובלים ליתרים בנויים מגדיל / תיל מרכזי המוקף בשתי שכבות של גדילי משנה, פנימית בת 6 גדילים וחיצונית בת 12 גדילים נוספים. סה”כ 19 גדילים, במבנה המכונה: 19•1. מאוד לא מומלץ להשתמש בכבלים מכוסים מעטפת פלסטית המסתירים נזקים.

 

טיפול שוטף למניעת / הקטנת קורוזיה

מומלץ לשטוף את המערך במים מתוקים לאחר כל פעילות, אפילו אם השייט נעשה במים מתוקים.

אם הסירה עומדת זמן ארוך ללא ביקורים סדירים, רצוי מאוד להגיע להסדר עם שכן ידידותי שישטוף את כלי השייט מדי פעם להסרת האבק המצטבר על המערך ומכיל מלח וחומרים מזיקים אחרים.

יש לבדוק בצורה מסודרת מדי זמנים קבועים (למשל מדי שלושה חודשים) את המערך בדיקת עין. להסתכל על חיבורי הכבלים לאביזרים, רביזרי הסיפון, אביזרי החיבור של וונטות לגוף כלי השייט (chainplates), קיום ותקינות סיכות ופינים. ביאכטה מומלץ מאוד לבדוק גם את החיבורים של הוונטות בתוך הסירה) גם אם הדבר כרוך בפתיחת ארונות חשוכים או הסרת לוחות / ריפודים לגילוי החיבור. רשימה מקיפה של בדיקות מופיעה בסוף מאמר זה.

אם קיים חשד לחדירת רטיבות לתוך הסיפון באזור המערך, יש לבדוק את האביזרים היכן שהם עוברים דרך הסיפון לוודא שאין קורוזיה באזור בו ה-chainplates חודרים דרך הסיפון.

לבדיקה מעמיקה אפשר ומומלץ לעבור על האביזרים עם זכוכית מגדלת לחיפוש בקיעים מיקרוסקופיים.

את האביזרים מומלץ לנקות בחומרי הברקת מתכת מתאימים לפלדה. הליטוש בחומר הניקוי יוצר שכבה חלקה הדוחה הווצרות בקיעים מיקרוסקופיים. יש להשתמש בחומרים מתאימים בלבד היות וליטוש יתר יפגע בפסיבציה של הציוד.

חשוב ביותר לשמור על מתח נכון של הוונטות. אם יש ספק , יש להעזר בבעל מקצוע – ריגר (rigger). מתח גבוה מדי יכול לתלוש את הכבלים מהאביזרים או לעוות את גוף הסירה. מתח נמוך מידי גורר חופש במערך ומזרז נזקי מאמץ.

בדיקת עצמית של המערך

האם הוונטות מותחות את אבזרי הסיפון בקו ישר (אין זווית בינהם)?

האם יש / אין סימני רטיבות / קורוזיה ליד אביזרי החיבור של וונטות הסיפון (chainplates)

אביזרי הקצה כמו בקבוקי המתיחה, מחברי T שלמים? אין דיסקים? סימני מתיחה / מאמץ על האביזר או על הפין?

הכבלים שלמים? אין גידים קרועים?

התורן ממורכז לרוחב כלי השייט? ( אפשר לבדוק ע”י מתיחת מעלן לבסיס וונטה משמאל מול וונטה מימין).
האם התורן ישר? ואם יש לו כיפוף מובנה (prebend), האם צורת הכיפוף תקינה ובמידה הנדרשת?

אם התורן עומד על הסיפון, האם התמיכה בפנים, מתוך כלי שייט, תקינה?
האם יש סמני קורוזיה גלוונית במקום בו אביזרים ממתכות שונות נוגעים זה בזה?
חפשו בועות צבע על תורן צבוע או אבקה לבנה ושקעים קטנים באזורי המגע של המתכות השונות.
האם כל הברגים / אומים / מסמרות / פינים / סיכות במקום?
האביזרים הניידים מאובטחים (סיכות, פינים)? משומנים? הפינים הפצילים מאובטחים?
האם יש סימני קורוזיה באזורי ריתוך?
האם המצלבים בזווית זהה לתורן?
האם זווית ההטיה לאחור נכונה?
האם זווית של הכבל בכניסה למצלב זהה לזווית של הכבל כשהוא יוצא מהצלב? (במילים אחרות, האם הזווית של הכבל על המצלב חצויה בדיוק לשניים ע”י המצלב?)
האם הכבלים מאובטחים למצלבים?
האם קצות המצלבים מכוסים ומוגנים מנזק למפרשים?

גלגלות המעלנים שלמות בלי סימני שחיקה או סדקים?

ראש התורן שלם וללא קורוזיה? מהווה בסיס אמין לאביזרים המותקנים עליו?